כמו שכתבתי במאמר קודם, כל נושא הפרישה של אדם ממוסד ממשלתי/ציבורי חשוב ומחייב הערכות מדוקדקת של הפורש.העבודה במסגרת ציבורית המלווה: בקביעות, שכר מובטח ,תנאים סוציאליים טובים והבטחת העתיד מבחינה כלכלית לאחר הפרישה, עבודה זו היא במעין "חממה".הרבה מאוד פעמים אנו נוטים לחשוב שהשגת המטרות שלנו כפרט או כארגון הוא תוצר של יכולות מדהימות בעוד שהאמת היא אי שם באמצע וחלק מההצלחה מושג מעצם התפקיד הנושא איתו סמכויות רחבות.
לדוגמא: קצין צבא בקבע.לא תמיד נענים החיילים לפקודותיו מכוח אישיותו.נדמה לי שזה קיים רק בקרב החילות הקרביים.בקרב חיילים בעורף, המשמעת היא תוצר של סמכות לתפקיד ולא האישיות של המפקד.מיותר כמובן לכתוב על הרס"רים בתחום המשמעת. כך זה נכון גם לגבי המשטרה, שרות בתי הסוהר , גורמי מודיעין למיניהם וכמובן במשרדי ממשלה שונים החל מרמת המנכ"ל דרך מנהלי האגפים/מחלקות ומדורים.
נדמה לי שלא אטעה אם אכתוב שלא כול הטובים מגיעים למקומות הנכונים במבנה הירארכי.נדמה לי שלא כל אדם מצוי במקום הראוי לו.החוק הפיטרי עובד שעות נוספות במקומות מעין אלו.לאנשים ברמות אלו הפרישה היא קשה במיוחד ולא תמיד הם יודעים להתמודד איתה בכלים הנכונים.
חשוב שאת זמן הפרישה יקבע העובד ולא המערכת שבה הוא פועל. לא תמיד זה אפשרי כיוון שההנחיות מאוד ברורות ומדויקות. אבל, תמיד את אותו מרווח צר שבו יכול העובד להחליט על תאריך הפרישה שלו ובכך לשמר לעצמו את היכולת הסופית ואולי הראשונה כפרט לקבל החלטה אישית שלו.
כול מה שמניתי עד כה הם תהליכים ארוכי טווה שיש להתחיל בהם מספר שנים לפני הפרישה לגמלאות. חשוב לתכנן את הפרישה כפי שאתה מתכנן כול דבר חשוב בחיים.זה אולי ,כמעט, הדבר החשוב בחיים מלבד בת הזוג/בן הזוג שלך המלווה אותך במסע אל הלא נודע ואל הזקנה.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
